العربية
EN
العربية
EN
ביום 29.8.05 עתר המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מינהליים, להסדרת מעמדו בישראל של צעיר המחוסר מעמד כלשהו בעולם. מעמדו בישראל לא הוסדר בסמוך ללידתו בשל בעיות אישיות של אמו ובשל אטימות משרד הפנים. למרות שכל זיקותיו הינן לישראל בלבד, ולמרות שפניות בעניינו הופנו למשרד הפנים כבר סמוך ללידתו - לפני למעלה מעשרים שנה - המשיך משרד הפנים בסחבת שיטתית שתוצאותיה קשות. העותר חי משך שנים כאדם נרדף, חשוף תדיר לעיכובים, מעצרים וגירוש, נטול זכויות לעבוד או ללמוד ומשולל זכויות סוציאליות.
העתירה הדגישה כי זכותו של אדם להיות נתין במדינה הינה זכות בסיסית, המהווה חלק מזכויות היסוד של האדם - לכבוד ולחירות. הסירוב בפועל של משרד הפנים להסדרת מעמדו של העותר מאז היה ילד, עומד בניגוד מוחלט לחובתו כרשות שלטונית להגן על חייו, על גופו ועל כבודו של אדם. אי הסדרת מעמדו של העותר בישראל נגדה גם את החוק הבינלאומי והתחייבויותיה של ישראל לפיו, וכן את חובותיה של הרשות לפעול בהגינות, בסבירות ובמהירות ראויה.בעקבות הגשת העתירה הוציא בית המשפט צו ביניים, שהורה למשיבים להימנע מגירוש העותר מישראל עד למיצוי ההליכים בעתירה. טרם מיצוי ההליכים, התכנסה הוועדה הבינמשרדית בעניינו של העותר. הוועדה החליטה, על סמך בדיקת רקמות, כי הוכח הקשר בין העותר לאימו ולפיכך יש להעניק לו מעמד של תושב ארעי למשך שנה. כן הוחלט כי העותר יגיש בקשה למעמד קבע בישראל וזו תיבחן על פי הנהלים והקריטריונים הקבועים בחוק.
ביום 1.2.06 נתן בית המשפט להחלטה זו תוקף של פסק דין.
