ביום 8.11.05 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בגין סירוב הצבא במשך שנה להשיב לפניות אימו ובת זוגו של תושב השטחים הכלוא בישראל, שהצבא מונע מהן לבקרו. כתוצאה ממדיניות זו של המשיב, לא ראו העותרות את יקירן זה חמש שנים.
פניית העותרות אל הצבא לשם הסרת המניעה נעשתה במסגרת הסדר, שגובש על ידי המשיב, בעקבות
עתירות קודמות של המוקד לטיפול בבני משפחה שהם מנועי כניסה לישראל, אולם אין מניעה ביטחונית להשתתפותם בביקורים בבתי הכלא בישראל ובשטחים.
על פי הסדר חדש זה, בקשות של תושבי שטחים, שהם מנועי כניסה לישראל, לבקר בבתי הכלא, מוגשות למינהל האזרחי באמצעות הצלב האדום ומשם מועברות לשב"כ, לצורך בדיקה ואבחון פרטניים. אם נמצא כי לא קיימת מניעה להתיר למבקש לבקר אצל יקירו בבית הכלא במסגרת הסעות הצלב האדום, מונפק למבקש היתר כניסה חד פעמי לישראל לצורך ביקור בבתי הכלא, שתוקפו 45 יום. (הביקורים מאורגנים על ידי הצלב האדום מאחר שהצבא לא מאפשר לתושבי השטחים להגיע לביקורים בכוחות עצמם והוא עצמו אינו דואג להסדרי ביקור כלשהם.) היתר זה מאפשר ביקור אחד ויחיד בכלא, וניתן לנצלו במועד בו מתקיימת הסעה של הצלב האדום ממקום מגוריו של המבקר לכלא בו מוחזק בן-משפחתו. בתום אותו ביקור מבוטל ההיתר, והמבקר צריך להגיש בקשה חדשה באמצעות הצלב האדום, שתועבר לשב"כ לצורך אבחון מחודש. ככל שהאבחנה הביטחונית תישאר בעינה, יקבל המבקר היתר חדש מאותו סוג, וחוזר חלילה.
הסדר זה אינו חף מבעיות. כך למשל, מעורבותם של גורמים רבים בהליך הטיפול בבקשות, מסרבלת את ההליך ומאריכה את משך הטיפול. בנוסף, הטיפול בבקשות לחידוש ההיתרים ממושך, ובשל כך נוצר מצב שתדירות הביקורים נמוכה ביותר. וכן, במסגרת הסדר הקבע, לא ניתן פתרון למבקשים לבקר יותר מקרוב משפחה כלוא אחד. כאשר נקבע ההסדר, העלה המוקד את חששותיו בפני הרשויות אולם סבר כי מן הראוי להעמידו במבחן המעשה. לצערנו, החששות בעניין התממשו. רק בסוף חודש אפריל 2005, כחצי שנה לאחר שהצבא הודיע על תחילת יישום ההסדר, החלו משפחות לקבל היתרים של 45 יום לביקור חד פעמי בכלא. היתרים נוספים התקבלו בספטמבר 2005, אך רבות מהבקשות, ובכלל זאת בקשתן של העותרות בעתירה זו, נותרו ללא מענה.
בעתירה, מדגיש המוקד כי בהימנעו מלענות לפניית העותרות ולפניות דומות רבות אחרות, פועל הצבא בניגוד לחובתו כרשות מינהלית. אחד מאדני המשפט המינהלי הוא חובתה של רשות מינהלית להשיב לפניות המועברות אליה בתוך זמן סביר. טיפול יעיל ומהיר בפניות הוא מיסודותיו של מינהל תקין. בנוסף, בהתנהלותו זו פוגע הצבא בזכות יסוד של הכלואים ובני משפחותיהם. הזכות לביקורי משפחה במתקני הכליאה היא זכות יסוד נובעת מתפיסתו של האדם כיצור חברתי, המתקיים במסגרת משפחה וקהילה. היא נובעת גם מהתפיסה שעצם המעצר או המאסר אין בהם כדי לשלול את זכויות היסוד של הכלוא. יש לציין, שהימנעות הצבא מלענות לפניות אליו בעניין הביקורים בכלא מקבלת משנה חומרה לאור זאת שהסדרת הביקורים היא חובה המוטלת עליו, במסגרת חובתו להבטיח את מימושן של זכויות האדם החוקתיות של תושבי השטח הכבוש.
מאחר שמצוקתן של העותרות בעתירה זו מאפיינת תושבי שטחים רבים, מתעתד המוקד להגיש עתירות נוספות בעניין בקרוב.
לצפייה בעתירה 
