המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ בגין הימנעות מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית מלטפל מזה כחמש שנים בבקשת תושב הגדה לאיחוד משפחות עם בת זוגו, פלסטינית הנושאת תעודת זהות ירדנית והשוהה בשטחים כחוק למעלה משתים עשרה שנה. העותרים נכללים במסגרת מה שמכונה "אוכלוסיית הבג"ץ הראשונה" - מושג ששורשיו בהתחייבויות שנתנה המדינה במסגרת סדרת עתירות לבג"ץ שהוגשו במחצית הראשונה של שנות התשעים. בהתאם להסדר שהושג במסגרת עתירות אלה, בני זוגם של תושבי השטחים שעמדו בתנאים מסוימים יהיו זכאים, בהיעדר מניעה ביטחונית, להישאר בשטחים על-פי רישיונות ביקור שיוארכו מעת לעת וכן למעמד של קבע בשטחים במסגרת של אישור בקשותיהם לאיחוד משפחות.
לפירוט בעניין זה ראו דו"ח המוקד ובצלם:
משפחות שסועות - פירוד משפחות פלסטיניות בשטחיםהצבא מודה כי בקשת העותרים נמצאת בידיו, ואף אינו מתכחש לזכותם בהתאם להסדר. למרות זאת, הוא אינו מטפל בבקשה, וזאת כחלק ממדיניותה הכוללת של ישראל להטלת סנקציות על הרשות הפלסטינית החל מפרוץ האינתיפאדה השנייה. בקשת העותרים, אגב, הועברה לידי ישראל עוד בטרם פרצה האינתיפאדה. נראה כי הצבא מונע משיקולים דמוגראפיים פסולים ומשתמש בעותרים - ובמשפחות אחרות השרויות במצב דומה - כקלף מיקוח במשא ומתן מדיני. בכך, פועל הצבא בניגוד לחובותיו כנציג המעצמה הכובשת בשטח הכבוש ולמערכת הדינים החלה עליו כרשות מינהלית. כצבא כובש, הוא מופקד על החיים התקינים, לרבות קיום מערכת יעילה לטיפול בסוגיות של תושבות והגירה, ואסור לו לשקול שיקולים שמעבר לטובת האוכלוסייה מזה וצרכי הצבא מזה. כרשות מינהלית, שהחקיקה הצבאית בשטחים הפקידה בידיה את הנושא של אישורי בקשות לאיחוד משפחות, הצבא אינו רשאי להזניח בקשה שהוגשה לו ולסרב לטפל בה.
לצפייה בעתירה
