חברות וחברים יקרים,

היום קיבלנו מכתב סירוב. זה לא דבר חריג. אנחנו מקבלים הרבה מכתבי סירוב. הבקשות שלנו מהצבא לקבלת היתר לביקור בן משפחה חולה בעזה מסורבות לרוב; זה המצב גם בבקשות שלנו ממשרד הפנים להעניק מעמד לילד מחוסר מעמד; וכך גם קורה פעם אחר פעם בבקשות שלנו ממשרד המשפטים לפתוח בחקירה פלילית לגבי תלונה על אלימות כלפי קטין במעצר או בחקירה. אבל הסירובים האלה הם רק ראשית הדרך, כי אנחנו לא מרימים ידיים. בכל מקרה, אנחנו כותבים בקשה נוספת לשיקול מחדש. אם זו נדחית – או פשוט נשארת ללא מענה, כמו שקורה לא פעם – אנחנו מערערים או עותרים לבית המשפט. ואם אנחנו שוב נדחים, אנו פונים לערכאה גבוהה יותר וכשנחוץ ואפשר, גם נבקש מבית המשפט לקיים דיון נוסף. 

התהליך הזה של מיצוי כל אפיק אפשרי, יכול לקחת שבועות, חודשים ואפילו שנים. לא פעם התחושה היא שאנחנו שוחים ללא הפוגה נגד הזרם. אבל בסופו של דבר, הדרך רצופת הכשלונות שאנחנו עוברים מסתיימת ברוב המקרים בהצלחה. בלמעלה מ-70% מהמקרים בטיפולנו – מקרים פרטניים ומאבקים לשינוי מדיניות  – אנחנו מצליחים בשורה התחתונה.

חריג ברור לכך הוא הכישלון נכון לעכשיו של מאמצינו להביא להפסקת המדיניות של הריסת בתים עונשית. לאחרונה, בג"ץ דחה עוד שתי עתירות שלנו למניעת הריסה של שני בתי משפחה בגדה המערבית. בית המשפט קבע כי ניתן להפוך שתי משפחות, על טפן וזקניהן, לחסרות בית. על אף התוצאה הקשה, בכל אחד משני פסקי הדין, היתה עמדת מיעוט משמעותית – באחת הודגש שהריסות בתים עונשיות הן אמצעי בלתי מוסרי מעיקרו, ובשניה הודגש כי חוות הדעת החסויה של המדינה לפיה מדובר באמצעי יעיל להרתעה הינה בלתי משכנעת ונטולת תוקף הגיוני. עמדות מיעוט אלה מחזקות את מאבקנו ארוך הטווח נגד סוג זה של ענישה קולקטיבית.

וכך גם בחודש שעבר, כשהיה נראה שנחלנו תבוסה נוספת בבג"ץ, ידענו שמדובר בתבוסה לכאורה. בג"ץ אמנם דחה את העתירה שלנו נגד מדיניותו החדשה של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שמטרתה הגבלה דרסטית של כניסת זרים לגדה המערבית, אבל העתירה שלנו הביאה להשהייה נוספת בת חודשיים בכניסתו לתוקף של הנוהל החדש. פרק זמן זה מאפשר לנו לרתום את הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ישראל לחזור בה מהחרפת המדיניות לבידוד החברה הפלסטינית ולשלילת זכותן של משפחות פלסטיניות בהן אחד מבני הזוג הינו זר לגור יחדיו בגדה. אם יהיה צורך, נמשיך ונעתור פעם נוספת לבית המשפט לאחר שיפורסם הנוסח העדכני של הנוהל. 

אנחנו לא תמימים. הפרות זכויות אדם הן חלק בלתי נפרד משלטונה הצבאי של ישראל על הפלסטינים, וקצו של הכיבוש לא נראה לעין. ובכל זאת, במאבק המפרך למען זכויות אדם, חשוב לזכור שלפעמים מה שנדמה בהתחלה ככישלון, יכול להפוך לבסוף להצלחה.

בברכה,

ג'סיקה מונטל
מנכ"לית המוקד להגנת הפרט