חברות וחברים יקרים
לפני כשני עשורים, חשף המוקד את קיומו של כלא סודי. מתקן 1391 התגלה טיפין טיפין במסגרת מאבק משפטי נחוש של המוקד לאיתורם של כלואים פלסטינים (ולאחר מכן לבנונים). המדינה מעולם לא גילתה היכן נמצא מתקן 1391 אך למיטב ידיעתנו לא הוחזקו בו עצורים בשנים האחרונות.
עכשיו אנחנו ניצבים בפני מאבק דומה אבל בקנה מידה עצום.
כיום אנחנו נאבקים בהיעלמויות כפויות בהיקף נרחב של אלפי פלסטינים מרצועת עזה בעקבות המלחמה העקובה מדם שפרצה ב-7 באוקטובר. הפעם בתי הכלא עצמם אינם סודיים: אנחנו יודעים היכן נמצאים מתקני הכליאה הצבאיים שדה תימן, ענתות ועופר. אבל אלפי הכלואים הוחזקו ומוחזקים שם בסודיות, והמדינה מסרבת לחשוף מיהם.
מעל אלף משפחות מעזה פנו למוקד כדי שנאתר את יקיריהן. בהרבה מקרים, בני המשפחה ראו את קרובם נלקח על ידי כוחות הביטחון הישראליים. במקרים אחרים בן משפחה נעדר ולא יודעים אם הוא עצור – או שנהרג. אין גישה של עורכי דין וגם לא של נציגי הצלב האדום לעצורים מעזה והמשפחות נואשות לקבל מידע כלשהו.
בסתירה גמורה לחוק הישראלי ולחוק הבינלאומי, ובניגוד למדיניותן בעבר, רשויות המדינה טוענות שאין להן שום מחוייבות להודיע למשפחות עזתיות בנוגע לקרוביהן העצורים. למרבה הבושה, אחרי חודשים ארוכים ועשרות עתירות, בג"ץ עדיין מסרב להכריע בסוגיית ההעלמויות הכפויות ההמוניות.
בחודש שעבר סופסוף היתה לנו התקדמות כלשהי בנושא. בתגובה לאחת מהעתירות שהגשנו לצו הביאס קורפוס, נמסר שהצבא הקים מנגנון לתיאום ביקורים על ידי עורכי דין, במסגרתו גם יימסר המקום בו מוחזק הכלוא – אבל רק אחרי 90 יום ממועד המעצר. זו תקופה ארוכה בהרבה מהסביר להחזקה באדם מבלי שיימסר מידע כלשהו למשפחתו.
אנחנו ממשיכים בהגשת עתירות נגד העלמויות כפויות. כרגע מתנהלות 5 עתירות הביאס קורפוס שהגשנו לבג"ץ.
לצד זה, אנו נאבקים נגד תנאי הכליאה הקשים בהם מוחזקים כלואים מעזה וגם מהגדה המערבית. בג"ץ סירב לדון בעתירה העקרונית שלנו, אז הגשנו 17 עתירות פרטניות נגד הרעבת אסירים, צפיפות קשה, מניעת החזקה של חפצים אישיים בסיסיים, ויחס אלים מצד צוות מתקני הכליאה של השב"ס. יחד עם ארגונים אחרים, הגשנו עתירות בדרישה ששוב תינתן לצלב האדום גישה לכלואים, ולסגירת מתקן הכליאה הצבאי "שדה תימן", ושחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים יתוקן כדי להבטיח ביקורת שיפוטית נאותה.
השר בן גביר מצדיק את היחס האכזרי כלפי כלואים פלסטינים בכך שחמאס מחזיק ב-120 בני ערובה ישראלים בתנאים קשים ועלומים. אבל כל החזקה של בני אדם כקלפי מיקוח, בתנאי הרעבה והפקרה רפואית היא מעשה נפשע, יהיו הנסיבות אשר יהיו. מדיניות של עין תחת עין משאירה את כולנו עיוורים.
אלו הם זמנים קשים ביותר ועלי להודות שאני לא רואה את סופם קרב. בזמנים כאלה נבחנת המחויבות שלנו לזכויות אדם בסיסיות.
אני מודה לך על תמיכתך בעבודת המוקד.
שלכם,
ג'סיקה מונטל מנכ"לית המוקד להגנת הפרט
|