חברות וחברים יקרים,

מזה כשני עשורים מנהיגה ישראל הגבלות נוקשות על כניסה לרצועת עזה ויציאה ממנה, ובכך מפרידה אלפי משפחות פלסטיניות המפוצלות בין עזה לגדה המערבית, ירושלים המזרחית וישראל. משפחות אלה מתמודדות עם מציאות קשה של הפרדה ממושכת ולעיתים אף תמידית, וקשיים אלה הוחרפו לאחרונה בעקבות הגבלות הקורונה.

מדי שנה מסייע המוקד לכ-200 משפחות ויחידים בהשגת ההיתרים הנחוצים להם לביקור קרוביהם בעזה. להלן כמה מהתיקים עליהם עבדנו בתקופה האחרונה:

עד שהמוות יפריד בינינו: כשנורה* נישאה לתושב ירושלים המזרחית בשנת 1989, היא לא תארה לעצמה שמשמעות הבחירה תהיה ניתוקה מאחיה והוריה משך רוב חייה הבוגרים. נורה, במקור תושבת רצועת עזה, עברה לירושלים והקימה שם משפחה עם בן זוגה. התנועה בין עזה לירושלים הייתה אז בלתי מוגבלת, ונורה נהגה לבקר את משפחתה באופן קבוע. ברבות השנים צמצם הצבא את התנועה אל הרצועה וממנה, ולא התיר עוד מפגשים שגרתיים בין נורה להוריה וחמשת אחיה החיים בעזה. נורה פנתה למוקד לראשונה בשנת 2009, אז ביקשה את עזרתנו בהשגת היתר לביקור אביה החולה בעזה. פעם אחר פעם דחה הצבא את בקשותיה, בקובעו כי הן לא עומדות בקריטריונים ה"הומניטריים" לכניסת תושבי ישראל לעזה. למרבה הצער, בדצמבר 2020 נפטר אביה של נורה. המוקד פנה לצבא בדחיפות בבקשה כי יאפשר לה להיכנס לעזה על מנת להתאבל על מות אביה עם משפחתה. הצבא דחה את הבקשה בנימוק של "מגיפת הקורונה", למרות שנורה הביעה נכונות להיכנס לבידוד לפני הפגישה עם משפחתה ואחריה, לפי הצורך. רק לאחר שעתרנו בדחיפות לבג"ץ, הודיע הצבא כי יאפשר לנורה להיכנס לעזה, שם התאחדה עם אמה ואחיה לראשונה מזה 12 שנים.

כבר ילדה גדולה: היבא תמיד ידעה שכשתגיע לגיל 18, היא לא תוכל לראות עוד את אביה דרך שגרה. אביה תושב עזה ואמה אזרחית ישראל. מדיניותה של ישראל מונעת מהאב לעבור לגור בישראל, והמשבר ההומניטארי הקשה בעזה אילץ את אמה של היבא לעבור עם ילדיהם לישראל ולגדלם במדינה, כפי שעושים זוגות רבים במצבם. הדרך היחידה בה יכולה המשפחה להתאחד היא באמצעות ביקורים בעזה, תחת המגבלות הנוקשות של "נוהל משפחות חצויות" הישראלי. מרגע שילד/ה למשפחה חצויה מגיע/ה לגיל 18, הוא או היא כבר לא זכאים לבקר את הורם בעזה באופן קבוע, ויכולים לעשות זאת רק אם קיימת עילה הומניטרית חריגה (היינו, אם ההורה העזתי חולה במחלה קשה או כדי להתאבל על מותו). בדצמבר 2020, כמעט חודש לפני יום הולדתה ה-18, הגיש המוקד בקשה בשם היבא לביקור אחרון אצל אביה. לא קיבלנו כל תשובה מהצבא עד שאיימנו לעתור בדחיפות לבג"ץ. יומיים אחרי יום הולדתה, ענה לנו הצבא כי בקשתה של היבא נדחתה משום שהיא כבר בגירה. בימים אלה מגבש המוקד עתירה לבג"ץ בשמה של היבא. אם זו תידחה, ייתכן שהיבא לעולם לא תוכל לראות שוב את אביה.

היעדר קשר משפחתי: מה קורה כשזוג "חצוי" מתגרש? אחמד הוא תושב עזה, וגרושתו לאמה היא אזרחית ישראל. לפני שהזוג התגרש, נולדו להם שני ילדים משותפים, היום בני 10 ו-4. מאז גירושיהם, הגיש המוקד בשמה של לאמה מספר בקשות להיתרי כניסה לעזה כדי שהיא תוכל לקחת את הילדים לבקר את אביהם, והללו אושרו. אולם לאחרונה דחה הצבא בקשה נוספת שהגשנו בשמה, בקובעו כי "אין קשרי משפחה בין המבקשת לבין תושב רצועת עזה". הצבא אף הבהיר כי באפשרותנו להגיש בקשה חדשה בשם שני הילדים "להיתר כניסה חריג לכניסה ללא ליווי הורה". עתה תוקף המוקד בבג"ץ את הקביעה המגוחכת לפיה שני ילדים, בני 4 ו-10, צריכים לנסוע ללא אימם לבקר את אביהם בעזה.

אנחנו גאים במאמצינו לאפשר למשפחות אלה להתאחד באמצעות ביקורים, נדירים ככל שיהיו. עם זאת, ברור לנו כי המשפחות יהנו ממלוא זכויותיהן לחופש תנועה ולחיי משפחה רק כשתסיים ישראל את הסגר הבלתי-חוקי והבלתי-מוסרי שהיא מטילה על רצועת עזה.

ג'סיקה מונטל
מנכ"לית המוקד להגנת הפרט

*כל השמות בדויים