חברות וחברים יקרים,

בזמן שרבים מאתנו מתכוננים לחגוג פסח, רמדאן או פסחא עם המשפחה, אני חושבת על כל מי שלא יכולים לעשות זאת – על המשפחות המפוצלות בין רצועת עזה, הגדה המערבית וירושלים, המנועות מלהיפגש בגלל מדיניותה המגבילה של ישראל.

על הפלסטיניות והפלסטינים שבני ובנות זוגם תקועים בחו"ל ללא אפשרות לחזור אל ביתם המשותף שבגדה המערבית. ישראל מונעת מבני ובנות הזוג לקבל מעמד חוקי בגדה, ומשום שהם לא רשומים כתושבים שם, הם מנועים מלהיכנס אליה תחת הגבלות הקורונה.

אני חושבת על אלפי הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים, מתוכם מעל 200 ילדים. מרביתם לא קיבלו ביקורים משפחתיים מזה חודשים ארוכים, ורובם אפילו לא יכולים לקיים שיחות טלפון עם קרוביהם.

אני חושבת על חוסר השוויון העמוק בין ישראלים לפלסטינים: בזמן שכל בני משפחתי חוסנו נגד קורונה ומתכננים להיפגש לארוחת החג, לשכנינו הפלסטינים אין כל אופק להתחסנות. בימים אלה מתפשטת המגיפה בגדה המערבית בצורה קיצונית, ובתי החולים נאלצים לדחות חולים חדשים עקב העומס.

המצב יכול לגרום לייאוש. לכן אני שמחה שאני עובדת במוקד, שפעילותו מביאה לשינוי מוחשי ואמיתי בחייהם של אנשים מדי יום. מכתב לצבא עשוי לאפשר לאישה להתאחד עם משפחתה בעזה אחרי פרידה ממושכת. עתירה לבית משפט יכולה להבטיח כי איש מהגדה יורשה לנסוע לצרפת לפגוש את אישתו ובנם הפעוט. שיחת טלפון למשטרה יכולה להביא לאיתורו של נער עצור ולהקל במידת מה על דאגות הוריו. פנייה למשרד הפנים עשויה להשיג מעמד לאם ירושלמית, ולהבטיח שלא תגורש מביתה.

עיזרו לנו להביא מעט יותר חירות לכולם – תימכו במוקד. אנו זקוקים לתרומתכם כדי להמשיך לסייע למאות פלסטינים מדי חודש, שזכויותיהם וחירויותיהם הבסיסיות ביותר מופרות.

אני מאחלת לכם חג שמח ואביב של תקווה,

ג'סיקה מונטל
מנכ"לית המוקד להגנת הפרט