חברות וחברים יקרים,

לרגל יום האישה הבינלאומי אנחנו מקדישים את הניוזלטר הזה לנשות הצוות של המוקד, שעובדות בכל ימות השנה לקדם ולהגן על זכויותיהם של פלסטיניות ופלסטינים תושבי השטחים הכבושים. קהילת זכויות האדם בישראל מובלת למעשה על ידי נשים. כך היה כשאני נכנסתי לעולם זכויות האדם לפני שלושה עשורים, ואני שמחה לראות דור חדש של נשים שבוחרות להקדיש את עצמן לתחום זה.

לפני עשרים שנה, זכיתי באות שהעניק הארגון רבנים לזכויות אדם - צפון אמריקה (המכונה היום T’ruah). בטקס הענקת האות, המשוררת מארג' פירסי הקדישה לי את שירה "להיות לתועלת":

אני אוהבת אנשים שרותמים את עצמם, שור לעגלה כבדה
שמושכים כמו תאו מים, בסבלנות אדירים
שמתאמצים בבוץ וברפש כדי להניע דברים קדימה,
שעושים את מה שצריך להיעשות, פעם אחר פעם.

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי חוזרת לשיר הזה שוב ושוב. הגנה על זכויות אדם זו עבודה מתסכלת. לפעמים היא מרגישה חסרת סיכוי. אבל זו גם מתנה גדולה לקחת חלק בעבודה הזו, במיוחד בשנת המגפה שעברה עלינו. "הקנקן מבקש מים לשאת / והאדם עבודה של ממש". זו ברכה לקום מדי בוקר בידיעה שאני עוזרת לאנשים.

ביום האישה הבינלאומי, אני מקדישה את השיר הזה לנשות המוקד, ולכל מגינות זכויות האדם באשר הן; לנשים שמקשיבות לסיפורים אישיים של סבל וכאב, לומדות את הסוגיה על בוריה, חושבות ומתייעצות כיצד נכון לפעול, ואז מפשילות שרוולים וניגשות לעבודה; בקיצור, לכל אלה שעושות "את מה שצריך להיעשות, פעם אחר פעם".

לחצו על הקישורים שלמטה כדי לשמוע מארבע מנשות הצוות של המוקד על מה שמניע אותן להמשיך בעבודה הזו, המתסכלת, אך גם המספקת.

ג'סיקה מונטל
מנכ"לית המוקד להגנת הפרט

מאיסא אבו-סאלח אבו עכר: מאיסא עובדת כעורכת דין משנת 2009, והצטרפה לצוות המוקד לפני כשנה וחצי. היא כותבת: "בתור עורכת דין בתחום זכויות האדם אני לא מתייחסת לתיק, אלא לבן אדם שמולי, לסיפור שלו, לכאב שלו. אני מנסה ככל האפשר להפחית את הכאב שהוא חווה, ולמנוע מאחרים לחוש את אותו כאב."

סג'א דורזי: סג'א הצטרפה למחלקת קבלת הקהל של המוקד לפני כשנה. היא כותבת: "אני גאה להיות חלק מארגון שמעצים את העובדות שלו ונותן לכולנו הזדמנויות שוות ללא קשר למוצא אתני, דת או מגדר. בתור אישה במוקד אני גאה לשתף את הרעיונות שלי, את נקודת המבט שלי ואת הביקורת שלי, אבל חשוב מכל: אני גאה להשמיע את הקול שלי, יחד עם נשים פלסטיניות רבות אחרות."

לי כספי: לי אחראית על תחום פיתוח המשאבים במוקד. היא כותבת על מפגש שהיה לה עם פונה שלנו, זמן קצר לאחר שהתחילה לעבוד במוקד: "נדהמתי לשמוע על המצב שהמשפחה שלה מתמודדת איתו. חשבתי הרבה על הדמיון בינינו: היא רק קצת יותר צעירה ממני, ויש לנו השכלה ותחומי עניין דומים. אפילו גרנו אז באותו אזור של ירושלים. אבל בשונה ממנה, אני לא צריכה להתמודד מדי יום עם ההשלכות של הסגר הישראלי על רצועת עזה, והמדיניות שנועדה לפצל משפחות פלסטיניות."

נדיה דקה: נדיה עובדת במוקד בתור עורכת דין בשש השנים האחרונות. היא כותבת: "מאז לימודיי באוניברסיטה ידעתי שזכויות אדם זה התחום שארצה לעסוק בו. הרעיון של הנגשת כלי בעל כוח כמו הכלי המשפטי לאוכלוסיות מוחלשות, מאוד משך אותי. ידעתי שאני רוצה להנגיש את הכלי הזה לאוכלוסיה שאני משתייכת אליה –האוכלוסיה הפלסטינית – שבעיניי חווה את הדיכוי הקשה ביותר, ונמצאת תחת כיבוש ארוך שנים. לכן בחרתי לעבוד במוקד."