1. שמואל ויכסלבאום נגד 1. שר הביטחון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [6.6.93] לפני השופטים א' ברק, א' גולדברג, י' מלץ עו"ד מאיר לינזן - בשם העותרים | |
פ ס ק - ד י ן השופט י. מלץ 1. זוהי עתירתם של הוריו השכולים של רב"ט ערן ויכסלבאום ז"ל שהיה אחד מחללי אסון צאלים השני, נגד "אח לג'ק, לימור ועדי". בקשתה זו של המשפחה הובאה בפני המועצה הציבורית להנצחת החייל ביום 2.12.92, וזו החליטה פה אחד להמליץ בפני שר הבטחון לדחות את הבקשה. על כך הוגשה עתירה זו. בגלל דחיפות הענין הסכימה באת-כוח המדינה שהעתירה תישמע מיד כאילו ניתן בה במהלך הדיון חרגנו ממנהגנו והרשינו גם לנציגי הצדדים עצמם להוסיף דברים על דברי פרקליטיהם וכך שמענו דברים נרגשים וספוגי כאב מאחיו של המנוח, מיו"ר הועדה שהינו אב שכול בעצמו ומאב ששיכל שני בנים במלחמות ישראל. | |
כשיצאנו להתיעצות הסתבר שדעותינו חלוקות: חברי השופט גולדברג ואנכי סברנו כי יש לדחות את העתירה ואילו חברנו השופט ברק סבר שיש לקבלה. מפאת קוצר הזמן, הודענו בו ביום את "הוחלט ברוב דעות השופטים גולדברג ומלץ, כנגד דעתו החולקת של השופט ברק, כי יש לשמור על הגשמתו המהותית של להלן נימוקי לדחית העתירה. 2. אין צריך לומר עד כמה ספוג הענין שבפנינו יגון, כאב ושכול. הכרעה שיפוטית, החייבת מטבע ברייתה להיות מושתתת על עקרונות משפטיים רציונליים, בנושא טעון כל כך הרבה רגשות, היא קשה ביותר. אומר מיד ובגלוי שמה שהקל עלי לא מעט בהכרעה בסוגיה הנדונה בפנינו היא העובדה שמשני צידי המחלוקת ניצבים הורים שכולים: אלה שהחליטו להמליץ בפני שר הבטחון לדחות את בקשת המשפחה השכולה הינם, כאמור לעיל, 3. על צביונם של על יסוד סעיף "קביעת צורת המצבות נוסח הכתב ואופן הכתיבה עליהן". (תקנה 3) כבר בשנת 1974 נמצא מי שטען שהחוק לא הסמיך את "המונח מצבה צבאית לא הוגדר בחוק וממילא מוסמך שר הביטחון הממונה על ביצוע החוק לפי סעיף | |
במרוצת השנים אימצה המועצה לעצמה שורה של כללים והנחיות, חלקם בכתובים וחלקם בנוהג ובמסורת, כאשר הקו המנחה הוא מתכונת קבועה אחידה ושוויונית של העותרים נמקו את בקשתם לאיזכור שמות אחיו ואחיותיו של המנוח "בשל הקשר האישי החזק שהיה קיים בינם לבין ערן ז"ל". (ס' 4. בטיעוניהם של העותרים, ובעיקר בטיעונו הנרגש והנסער של אחי המנוח, הוצגה בפנינו התיזה הבאה: אין הם כופרים בצדקתו של עקרון האחידenter) יון. להשקפתם מקבל עקרון זה ביטוי הולם ומספיק בשני אלה: בעובדה שב הכיתוב שעל גבי המצבה הוא המקום שבו יכולה כל משפחה שכולה ליתן ביטוי לכאבה ויגונה בדרכה שלה. הוספת שמות האחים והאחיות, כך הטענה, היא הדרך של העותרים להתמודד עם כאבם ויגונם. באלה, מוסיפה המשפחה וטוענת, אין פגיעה מהותית בעקרון האחידות. עקרון האחידות והשוויון איננו עקרון נוקשה ומקודש וניתן לרככו ולשנותו. כך כבר נעשה בענין רישום תאריך גרגוריני על מצבה של חייל. (יוסי גנוסר נ. כאמור, המועצה דחתה את בקשתם בשל העקרון הכללי של אחידות ושיוויון, ובמפורט בשל אלה: א.המדובר הוא בתוספת שיש לה נימה אישית סוביקטיבית. ב. הענות לבקשה תקפח משפחות רבות שעל מצבות יקיריהם אין כל רישום אישי. ג. רישום שמות של אחים ואחיות על גבי מצבה עלול לפתוח פתח לבקשות רבות לרישום שמות נוספים על גבי המצבה, של קרובים, חברים וכיוצ"ב. | |
5. נמצא שהמחלוקת מבחינתנו הינה למעשה בשאלה אחת בלבד: האם החלטת השר בעקבות המלצות הועדה הינה אכן כה בלתי סבירה עד כדי הצדקת התערבותנו. להשקפתי, התשובה לכך הינה שלילית. עצם העקרון של אחידות המצבות המנחה את המועצה ואת השר, אין בו פסול. בפרשת גינוסר, שכבר הוזכרה לעיל, נאמרו דברים אלה היפים לעניננו: "אין ספק בלבנו שעקרון אחידות המצבות, שבו דוגל השר הוא עיקרון רלוונטי וסביר, ואנו מוכנים לקבל שהוספת כיתובים אלה או אחרים לכיתוב הסטאנדרטי שעל גבי המצבות, הנושאים בחובם מטען אמוציונלי או ערכי-מהותי, עשויה - לפי ראשית, עקרון האחידות לא נשמר בטוהרתו, והא ראיה שבמקרה דנן לא ראו הרשוית מניעה לכתוב ששחר גנוסר ז"ל נפל זהו המבחן שעל פיו נשקלה עתירתו של האב באותו ענין ועל פיו נקבע שם: "כאמור נראה לנו שציון תאריך כללי של נפילתו של החייל אינו פוגע באופן מהותי באחידות" (שם, שם, מול האות ה'). העקרונות שאליהם מתייחס 6. כבר פרטתי לעיל את עיקר נימוקיה של המועצה שהניעוה לדחות את בקשת העותרים. מבחינתי הנימוק העיקרי המבטא את חוסר האחידות הוא הנימוק, שכיתוב דוגמת הכיתוב המבוקש יש ויהיה בו כדי לקפח משפחות רבות אחרות שעל מצבות יקיריהם אין כל רישום אישי. במיוחד אמורים הדברים כשמדובר ברגשותיהם של הורים שכולים של בנים יחידים שנפלו. וקל להבין כי עבור אב או אם שיעלו על קברם של בנם יחידם, פרוט של אחים ואחיות של חייל אחר במצבה סמוכה יוסיף כאב על כאבם ויגון על יגונם. הוא הדין באלפי משפחות אחרות שבהן נותרו אחים ואחיות ששמם לא נזכר במצבות שעל קברי יקיריהם. זוהי אפליה ברורה, ולדידי די בנימוק זה כדי להצדיק את המלצת המועצה והחלטת השר בעקבותיה. | |
נימוק נוסף, אם כי פחות בחשיבותו בעיני מהנימוק הקודם, הוא זה: מאז ומעולם נשמר דוגמא טובה וקורעת לב שמענו בעת הדיון מפי מר גלעדי, גלעדי סיפר לנו שלא ביקש כיתוב כזה משום שהיה ועודנו משוכנע כי "האחידות והשיוויון בכיתוב על המצבות הן שמעניקות להן את הכבוד שהן ראויות לו". 7. במהלך הטיעונים בפנינו אוזכר וצוטט פסק דין שניתן לפני מספר חודשים נמנעתי מהתייחס לדברים שנאמרו שם משום שהמדובר שם הוא ב בעיני ההבדל בין "לשם הסרת ספק אוסיף כי דברי הנ"ל אינם מתייחסים לבתי קברות בהם חלים הסדרים מיוחדים מכוח אך זה איננו ההבדל העיקרי. | |
8. אלה היו הנימוקים שהביאוני להחליט כפי שהחלטתי. השופט א. ברק צר לי כי עלי לחלוק על דעת חברי. לדעתי, החלטתו של העובדות 1. ביום 5 בנובמבר 1993 נהרג החייל ערן ויכסלבאום ז"ל. הוא נפל בעת מילוי תפקידו. הוא נקבר "אח לג'ק, לימור ועדי". הבקשה הובאה ל"וועדת המצבות" שליד המועצה הציבורית להנצחת החייל. הוועדה המליצה על סרוב לבקשה. המלצתה הובאה בפני מליאת המועצה. זו שמעה את דבריו של אחי החייל המנוח. כן הוקרא בפניה מכתבה של אם המנוח. נאמר בו: "לא נברא עדיין מכשיר שיוכל לצלם את רגשות ליבי. אך אם היה - הייתם אולי יכולים לחוש במעט מעט ממה שאני מרגישה. חור שחור נפער בליבי, תהום עמוקה של צער ויגון וגעגועים אין קץ לערן שלי, שלא ישוב לעולם. בנוסף אני מרגישה שכל המשפחה הקרובה: אני, בעלי ושאר ילדי ממש מתפרקים. והאמינו לי - היינו משפחה מלוכדת, מאוחדת, אוהבת, מפנקת, מפרגנת, יודעת לשמוח יחד וגם לסבול יחד. כרגע נראה לי שאין בידי לעצור את ההתפוררות. נדמה לי שאין לי בשביל מה לקום בבקר, בשביל מה להמשיך. אומרים לי: "את צריכה להיות חזקה!" בשביל מה? למען מה? בכלל אין לי רצון להיות חזקה. אומרים לי: "בשביל שאר הילדים שיש לך!" אין לי בזה נחמה. רגע נדמה לי שנגמרו חיי, ובשני - אולי לא? להיות? או לא להיות? אבל אני יודעת שברגע שאבקר את ערן בן לחוה ושמואל ואפילו אם ארצה להטמן לידו לנצח, אני יודעת שברגע שאראה על המצבה את שמות ילדי ג'ק, לימור ועדי - אדע כי יש לי עדיין בשביל מה להמשיך לחיות, יש עדיין למי לדאוג, יש לחבר את השרשרת אפילו אם חוליה אחת חסרה, וזאת למרות הסבל והייסורים הבלתי סופיים שיימשכו עד סוף. אנא! עזרו לי לשמור על ליכוד המשפחה. עיזרו לי להחזיק מעמד, קצת עידוד יהיה לי בזה. צה"ל מתעצם מבחינה טכנולוגית (וזה לא סוד). צה"ל צבא מתחזק ומשתפר. מה כל-כך נורא לשפר גם את הייחס למשפחות? את האנושיות? מה חשוב יותר? אחידות | |
המועצה דנה בבקשה, ופה אחד החליטה לדחותה, ולהמליץ בפני "לדעת המועצה, בהענות לפניית המשפחה תהיה משום פגיעה נוספת במתכונת הקבועה, האחידה והשיוויונית של בתי-העלמין הצבאיים וזאת משום שהמתכונת האחידה הקיימת תשונה (לפיה לא נרשמו עד יצויין כי במרבית המקרים שוכנעו המשפחות לשמר את המתכונת הקיימת של המצבות והכיתוב עליהן והסירו את בקשותיהן. המועצה בדיעה כי תוספת שמות האח והאחיות תפגע בשיויוניות אשר חייבת להיות עקרון מוצק תוספת רישום בני-משפחה אחרים מעבר לאחים ואחיות, שם הרעיה, הילדים, הסבים והסבתות או | |
הטיעונים בפנינו 2. ביסוד טיעוניה של באת-כוח המשיב עומד עקרון האחידות. הענות לבקשת העותרים תפרוץ את המסגרת. כל משפחה תבקש להביע את רגשותיה שלה. יש לשמור על השוויון. במועצה הציבורית להנצחת החייל חברים הורים שכולים, ודעתה הנחרצת הינה נגד כל שינוי בכיתוב הקיים. מר י. בן-אמיתי (שהינו אב שכול בעצמו) המשמש 3. בא-כוח העותרים הדגיש בפנינו, כי עקרון אחידות הכיתוב מקובל עליו. עם זאת, יש להתחשב גם ברגשות קרוביו של החייל שנפטר, המהווים ביטוי לכבוד האדם וחירותו. לדעתו, יש לאפשר הוספת פרטים אישיים, אשר אינם פוגעים באופן מהותי באחידות. בא-כוח העותרים הביא לידיעתנו את העובדה כי בבית-קברות צבאיים רבים, הלכה למעשה, לא נשמרת האחידות. זו נשמרה בקפדנות בקברותיהם של חללי דור תש"ח, מבצע סיני ומלחמת ששת הימים. במצבות מאוחרות יותר לא נשמרת האחידות - לא במצבה עצמה ולא בסביבתה. לא פעם מוסף למצבה תאור נסיבות מותו (כגון, "נפל בהגנה על ישובי הצפון"). בסמוך לקברים מצויים לוחות שיש, מתכת או עץ אשר המשפחות מוסיפות, בהם ניתן ביטוי לתחושת המשפחה. ניתן למצוא בהם חפצים אישיים של הנפטר (כגון דרגות, קסדה) ואף שירים שאהב. לעתים מופיע שלט ועליו דברי אבל מחבריו ליחידה. 4. שמענו את אחיו של ערן ז"ל. הוא הדגיש בפנינו, כי ההתמודדות עם השכול היא אינדיבידואלית. כל אחד מנסה לבנות לעצמו עולם משלו. הרצון להוסיף את שמות אחיו ואחיותיו של ערן משקף את אופן התמודדותם שלהם עם השכול. הוא משקף את תחושתם כי ערן ז"ל עמם, והם עמו. הנוסח על המצבה הוא חלק מהדרך של המשפחה להתמודד עם השכול ולהמשיך לחיות. "כל פעם שנפקוד את הקבר נדע שהמשפחה לא התפוררה. איננו חמשה אלא ששה, | |
המסגרת הנורמטיבית 5. חוק בתי-קברות צבאיים, התש"י-1950 (להלן - החוק) קובע כי חייל שנפטר יובא לקבורה בבית-קברות צבאי (סעיף סמכות זו כוללת בחובה גם את הסמכות לקבוע את הכיתוב על המצבה (ראה בג"צ 532/74 בן-זאב נ. המועצה הציבורית להנצחת החייל, פ"ד ל(305 (1). על יסוד סמכות זו קבע 6. כפי שראינו "פתרון כללי שנבחר צריך להיות, כמובן, בתחומי ההוגן והסביר, ועל כן נכון יהיה, אם ייבחנו עתה השגותיהם של העותרים נגד סבירותו של הנוסח, אשר עליו הוחלט במועצה בעניינם" (בג"צ 566/83 בסט נ. שר הבטחון, פ"ד לח(177 (1, .(182 השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם בסרבו לבקשת העותרים, פעל | |
7. מהי התכלית המונחת ביסודו של חוק בתי-קברות צבאיים, התש"י-1950? נראה לי כי התכלית הספציפית, בכל הנוגע למצבות, הינה האחידות. תכלית זו עולה מלשונו של החוק וממבנהו. משפחת החייל הנפטר אינה רשאית לקבוע את צורת המצבה והכיתוב עליה. "צורתה וממדיה של מצבה צבאית ייקבעו על-ידי קצין מוסמך". גם "בבתי-הקברות הצבאיים צריכים להביא לידי ביטוי את הרעיון, שכל אלה שנפלו במלחמה היו שותפים למשימה אחת - וזה מחייב אחידות מסויימת. אני עוד לא ראיתי בתי-קברות צבאיים, שדמות המצבות היתה מגוונת בהם. בתי-הקברות הצבאיים מושתתים על הרעיון האחיד, שכולם הקדישו ומסרו את חייהם למטרה, אחת משותפת" (ד"כ 4, תש"י, עמ' 1069). | |
על שיקולים אלה עמד גם פרופ' עמנואל סיון, אשר תיאר הרקע לקביעת צורת הנצחת הנופלים (ראה ע. סיון, דור תש"ח - מיתוס דיוקן וזכרון (תל-אביב, 1991)). הוא מציין כי "המגמה הברורה היא הנצחה שוויונית ככל האפשר של הנופלים" (שם, עמ' .(124 8. האחידות "האחידות והפשטות הם שנותנים את הכבוד" (דברי חברה במועצה הציבורית המצוטטים בבג"צ 532/74 הנ"ל, בעמ' 308). בצדק צויין כי: "Gravestones through their simplicity and uniformity, like soldiers in battle, lead into a serious and reverential mood".(מצוטט אצל Mosse, National) "Cemeteries and National Revival", 14 J. of (1979)). Comtemporary History 1, 9 זאת ועוד: האחידות יוצרת את האחווה והשיוויון ומדגישה את אחדות המטרה. היא משרה אוירה של הוד וקדושה. 9. האחידות אינה התכלית היחידה המונחת ביסוד "דיברו כאן על הצורה האחידה, וסעיף 6 אומר: לא יציב אדם מצבה על קבר צבאי. עלי לומר, כי כרבים אחרים כן אני מתרגש דוקא לסימון המיוחד, האישי, האינטימי שנותנים לקבר האדם שנפל, אם זה בצורת פסוק מדבריו, מימרה מאימרותיו או קטע מדבריו שאמר אותם או כתב אותם, או בכל צורה אחרת. לא ניטלה דמותו המיוחדת של האדם שנפל עם חבריו בקרב אחד. הדמות העצמית אינה צריכה להיטשטש על-ידי כך שהוא לחם בלוחמים ונפל. בחיים ובמוות הביא האדם את אשר יש בו, ובמידה שהדבר ניתן להיחרת לזכרון - יש לעשות כן. ואין זה צריך לטשטש את המשותף. מן הנכון יהיה שהחוק יטיל סמל - סימון קבע אחיד לכל אדם מגן ולוחם שנפל בקרב, והסימון הזה יהא מצורף לכל מצבה, תהיה אשר תהיה, ובכל מקום שתוצב, לפי רוח המקום ולפי הבנתם של ההורים, האשה, הילדים וכדומה. ניתן לצרף משהו קבוע ושווה לכולם, כביטוי כולל לכלל המגינים והלוחמים. ומאידך יש להרשות משהו אינדיבידואלי גם בבית-הקברות הצבאי המרוכז. | |
אינני ממליץ על ריבוי בתי-קברות צבאיים, אבל אני מבין כי בכל בתי-הקברות הצבאיים תהיה המצבה בתבנית אחת. אולם חלק קבוע ממנה צריך להיות מיועד לחרות עליו את אשר ירצו האנשים הקרובים לחייל שנפל או לצירוף טבלה - באותו גודל. התוכן אף הוא יכול לעבור ביקורת, לשם מניעת ביטוי פוגם. כן יוכל הצבא להוסיף במקום זה ביטוי מיוחד לכל נופל, אם אין קרובים לו, כפי שנקבע. כל זה ניתן לעשות בלי לפגום ולפגוע בשיתוף שבין לוחמים, אלא לצרף את הביטוי של יחס הכלל ושל יחד האדם הקרוב ביותר. אם נעבד את החוק מתוך גישה זו, הרי ברור שההצעות השונות, הצעותי והצעות שיובאו אחריהן, עשויות לקיים את הרצון המובע כאן: מצבת זכרון וכבוד, המבטאת את צביון הכלל, תוך כדי שילוב המיוחד שברצון הקרובים, האופי המיוחד שיש לבטא בו זכר האדם אשר נפל, באשר נפל, בקרב" (ד"כ 4, תש"י, עמ' 1068). בדברי תשובתו לא דחה "ואם בכלל יש מקום לתוספת של גיוון אינדיבידואלי במצבות, לפי הצעת אכן, בית-משפט זה הדגיש את הצורך להבטיח אחידות במצבות צבאיות, אך ציין עם זאת, כי אין זה השיקול היחיד שיש לקחתו בחשבון. כותב בית-משפט זה: "אין ספק בלבנו, שעקרון אחידות המצבות, שבו דוגל השר, הוא עיקרון רלבנטי וסביר, ואנו מוכנים לקבל שהוספת כיתובים אלה או אחרים לכיתוב הסטאנדארטי שעל גבי המצבות, הנושאים בחובם מטען אמוציונאלי או ערכי-מהותי, עשויה - לפי ראשית, עקרון האחידות לא נשמר בטוהרתו, והא ראיה שבמקרה דנן לא ראו הרשויות מניעה לכתוב ששחר גנוסר ז"ל נפל | |
על רקע זה מתעוררת השאלה, מהם השיקולים העומדים ביסוד השיקול של רצון המשפחה והצורך בתוספת בעלת גוון אינדיבידואלי? מהם השיקולים הנוספים, הנגזרים 10. נראה לי כי כנגד השיקול בדבר האחידות עומד השיקול בדבר כבוד האדם. אכן, כבוד האדם הינו ערך בסיסי במשפטנו. ראשית ההכרה בו קסטנבאום, פ"ד מו(519 ,464 (2). "כל אדם בישראל נהנה דבר חקיקה הפוגע בכבוד האדם - ושאינו מקיים דרישותיה של "פסקת ההגבלה" (סעיף 8) העתירה שלפנינו מעוררת בעיה פרשנית. במסגרתה דין הוא כי כל דבר חקיקה - לרבות דבר חקיקה שההוראה בדבר שמירת דינים (סעיף 11. כבוד האדם הוא עקרון מורכב. בגיבושו יש להתרחק מהנסיון לאמץ השקפות מוסריות של פלוני או תפיסות פילוסופיות של אלמוני. אין להפוך את כבוד האדם למושג קנטיאני, ואין לראות בו ביטוי לתפיסות אלו ואחרות של המשפט הטבעי. תכנו של "כבוד האדם" ייקבע על-פי ההשקפות של הציבור הנאור בישראל על רקע תכליתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בבסיסו של מושג זה עומדת ההכרה כי האדם הוא ייצור חופשי, המפתח את גופו ורוחו על-פי רצונו וזאת במסגרת החברתית עמה הוא קשור ובה הוא תלוי. "כבוד האדם" משתרע על מגוון רחב של היבטים אנושיים. לענייננו בא לידי ביטוי כבוד האדם בכל הנוגע לכבודו של הנפטר ולכבוד משפחתו הרוצה להושיט לו יד ולהציב לו יד. 12. כבוד האדם הוא, כפי שראינו, כבודו של הנפטר עצמו. "השאיפה לקבורה ראויה היא טבעית לאדם בתור שכזה" (ע"א " | |
ברוח דומה ציין השופט עציוני בפרשה אחרת: "כולי עלמא לא פליגי שזכותו של כל אדם לכבד בדרך נאותה את זכרם של אהוביו שהלכו לעולמם בהתאם לאורח חייהם ולמסורתם כל זמן שדבר זה אינו פוגע ברגשות או באינטרסים לגיטימיים של הזולת. וברור גם שבית-קברות הינו מקום לא רק לקבורת מתים, אלא גם להבעת האהבה והכבוד שרוחשים החיים למתים'" (ע"א 280/71 גדעון נ. חברת קדישא גחש"א, פ"ד כז(23 ,10 (1). ועל אותו רעיון חזר המשנה לנשיא, השופט אלון, בציינו: "ואף זו אמרות אלה כוונו במקורן לקבורה "אזרחית". עם זאת, לעניין כבוד האדם של הנפטר ומשפחתו, אין כל הבדל בין קבורה אזרחית לבין קבורה צבאית. בזו כבזו בא לידי ביטוי הערך בדבר כבוד האדם של הנפטר ומשפחתו. בזו כבזו משמשת המצבה "סימן מקשר אישי בין החיים, השומרים בלבם זכר הנפטר, לבין מי שהלך לעולמו" (הנשיא שמגר בע"א 13. עקרון האחידות ועקרון כבוד האדם עשויים להשלים זה את זה. דבר זה יקרה, למשל, מקום שהחייל שנפטר (בחייו) "האבל הינו תחושה אישית, אינטימית, בדרך כלל | |
סיון, דור תש"ח - מיתוס דיוקן וזכרון, (תל-אביב, 127 (1991). אכן, הצורך ליתן ביטוי אישי ליחס שבין החייל הנפטר לבין משפחתו עשוי להתנגש בצורך לשמור על אחידות בית-הקברות הצבאי, תוך הדגשת הגשמת השוויון והכבוד. 14. כאשר ערכי יסוד - המהווים את תכליתו של דבר חקיקה - מתנגשים, על השופט לאזן ביניהם. אין השופט רשאי להתעלם מאחד מעקרונות היסוד. אכן, כל עוד אין הוראה מפורשת, ברורה וחד-משמעית, אין להתעלם מהשיקול בדבר כבוד האדם. בהתנגשות בין העקרונות השונים, על השופט ליתן ביטוי לערכי היסוד כולם, תוך מתן משקל לערכים השונים, ואיזון ביניהם על-פי משקלם. זוהי תרומתה המרכזית של פרשת קול העם (בג"צ 73/53 חברת "קול העם" "תיחום התחומים, לשימוש בזכות לחופש הדיבור והפרסה (press) נעוץ, אפוא, בתהליך של העמדת ערכים מתחרים שונים על כפות המאזניים ושל בחירתם, לאחר שקילה של אלה אשר, לאור המסיבות, ידם על העליונה" (עמ' 879). ומאז נקט בית-משפט זה בדרך זו במקרים אין ספור, תוך שהודגש כי "איזון" ו"משקל" אינן אלא מטאפורות. השופט אינו עוסק בפעילות מכנית (ראה בג"צ 14/86 לאור נ. המועצה 15. כיצד יש לאזן בין הערך בדבר האחידות לבין כבוד האדם? בעיה דומה התעוררה בפרשת ברכאת (בג"צ 3933/92 הנ"ל). כאן ביקשה משפחת נפטר מאזור "בהתנגשות 'חזיתית' בין שיקולים נוגדים אלה - כבוד האדם ומשפחתו מזה ובטחון, סדר נקבע עוד באותה פרשה, כי באיזון זה יש להכיר "בעליונות השיקול הבטחוני", וכי השיקול בדבר כבוד האדם חייב לסגת. אך אין זו נסיגה כוללת ומלאה. "'הנסיגה' הנדרשת אינה מוחלטת. אין מונעים את קבורת המת. אין מונעים נוכחות | |
16. בפרשת ברכאת נבחן האיזון הראוי בין בטחון לבין כבוד האדם (של הנפטר ומשפחתו). בעתירה שלפנינו נבחן האיזון הראוי בין עקרון האחידות לבין כבוד האדם. איזון זה אינו יכל להעשות בדרך של התעלמות גמורה מכבוד האדם, ועמידה מלאה על עקרון האחידות. שלילת ההתחשבות בעקרון כבוד האדם (של הנפטר ומשפחתו) מחייבת לשון מפורשת, ברורה וחד-משמעית. לשון כזו אינה מצויה בחוק בתי-קברות צבאיים. נדרשים אפוא פשרה וויתור הדדיים, תוך קביעת אמת מידה המיישבת ביניהם. בקביעתה של אמת מידה זו, יש ליתן לעקרון האחידות משקל נכבד. לא הרי בית-קברות אזרחי כהרי בית-קברות צבאי. בית-קברות צבאי מבטא, בראש ובראשונה, את הערכת האומה לבניה ובנותיה שנתנו נפשם בשירותה. הוא ביטוי לאומי לכבוד ולצער הלאומיים. הוא ביטוי למטרה המשותפת שעמדה לנגד עיני החיילים שנתנו נפשם למען המדינה ולאחווה ולשוויון ששרר ביניהם בחייהם ובמותם. אחידות זו מקדמת גם היבט חשוב של כבוד האדם, שכן השוויון הוא גם הכבוד. עם זאת, יש להתחשב גם בהיבטים אחרים של כבוד האדם (של הנפטר ומשפחתו). בבית-הקברות הצבאיים קבורים בנים ובנות, אחים ואחיות, אבות ואמהות. המשפחה מייחלת לקשר אישי עם יקירה. חייל שנפטר מתאחד עם התודעה הלאומית כולה. הוא הופך להיות לאחד מערכיה הלאומיים. עם זאת, חייל שנפטר הוא היקר מכל למשפחה השכולה, המבקשת להביע את תחושתה האישית על גבי המצבה. אמת, שיקול זה אינו מכריע. משפחה המבקשת ליתן ביטוי מיוחד ליחסה האישי על חשבון האחידות, זכאית לעמוד על כך שיקירה יקבר בבית-קברות אזרחי. הקבורה בבית-קברות צבאי גוררת אחריה מתן עדיפות לאחידות על פני הביטוי האישי. עם זאת זכותה של המשפחה שיקירה ייקבר בבית-קברות צבאי, וזכותה שיינתן ביטוי - בצד האחידות - גם לרגשותיה שלה. אכן, בבית-קברות צבאי יש לשאוף להגשמת שני העקרונות גם יחד, תוך מתן בכורה לאחידות ולשוויון. 17. נראה לי כי האיזון הראוי בין עקרון האח אסור לו גם שייפגע בכבודם של הנפטרים האחרים, וברגשות בני משפחותיהם. אך במסגרות אמות מידה אלה ניתן להבטיח באופן מהותי את האחידות תוך מתן ביטוי לקשר האישי. אמת, אם הערך בדבר אחידות היה שליט היחיד, לא היה מקום לדרוש וליתן מקום לביטוי אישי זה. אך כפי שראינו, האחידות היא השלטת, אך אין היא היחידה. אין אנו מצויים במצב של הכל או לא כלום. בצד האחידות יש ליתן ביטוי לרגשות האישיים של המשפחות. נדרשת פעולת איזון ופשרה, אשר תשמר את האחידות (לה העדיפות) ותתן ביטוי מסויים לייחוד של הפרט ולרגש האישי של המשפחה. | |
החלטת 18. החלטתו של היא חורגת ממיתחם הסבירות. אין בה איזון בין עקרון האחידות לבין כבוד האדם (של החייל שנפטר ומשפחתו). אין בה כל נסיון ליתן ביטוי לרגשותיה של המשפחה השכולה. כל כולה מבוססת על עקרון האחידות. זהו העקרון היחיד אשר עומד בבסיס ההחלטה של רקע השוואתי 19. ההתנגשות בין עקרון האחידות לבין כבוד האדם (של החייל הנפטר ומשפחתו) בכל הנוגע
20. | |
21. בכל ארצות אירופה הושם דגש על עיצוב אחיד של בתי העלמין. אנגליה היתה החלוצה ביצירת עם זאת - וזהו העניין החשוב לנו - ניתנה למשפחות החיילים האפשרות לחרוט על מצבת יקירם כתובת אישית לפי בחירתם, מתחת לשם החייל וסמל יחידתו. כותב מוסה:
כך נהגו האנגלים לעניין בתי-הקברות הצבאיים באנגליה. כך הם נהגו גם מעבר לים. כך, למשל, בנבנשתי, עיר המנוחות 1990) 33). בתארו את בית-הקברות הצבאי הבריטי בירושלים, כותב בנבנשתי: "האחידות כל משפחה היתה רשאית לבחור בשורות אישיות המביעות את רגשותיה, ואלו נחקקו בתחתית המצבה. רבות מן הכתובות נוגעות ללב. על קברו של טוראי אדוארד בראון מן הגדוד הרביעי של בני קמרון, בנם של ויליאם וג'סי בראון, בן 22, שנפל ב-24 בנובמבר 1917, כתבה משפחתו: 'מחשבה אילמת, דמעה נעלמה, שומרות על זכרו היקר לנצח'. 'בעלי היקר', כותבת 'נפל בנבי-סמוויל, על גבהים אלה, במקום שבו המוות והבוקר נישאים'. על מצבה אחרת חקוק: 'בנימין שלי, כל מה שקיווית לו, כל מה שהיה לך - נתת'. ועל אחרת: 'זיכרונות מתוקים, זה כל מה שנותר מאח ובן, ואחד הטובים ביותר'.
| |
אכן, הורגש הצורך "למזג את הטרגדיה של המוות האינדיבידואלי אל תוך הנושא הלאומי המשותף" (דברי מוסה, המצוטטים אצל בנבנישתי, שם, עמ' 37). מיזוג זה מוצא את ביטויו בכך שמאפשרים למשפחת החייל שנפטר ליתן ביטוי אישי לרגשותיהם על גבי המצבה הצבאית האחידה, ומגמה זו, לאפשר הנצחה אינדיבידואלית בצד ההנצחה הקולקטיבית (ראה Mosse, Fallen Soldiers, pp. 216, 220-222). 22. למותר לציין כי אופיים של בתי-הקברות הצבאיים מבטא את האופי הלאומי של עם. אף שניתן ללמוד מהמקובל במקומות אחרים, ההכרעה בישראל חייבת לשקף את האופי הלאומי שלנו. לא הבאתי את הרקע ההשוואתי אלא כדי להצביע על כך, כי במקומות שונים בעולם הורגש הצורך למצוא איזון בין הבטחת האחידות הצורך בשינוי 23. הנה כי כן, המדיניות הנקוטה עד כה בדבר עיצוב המצבה הצבאית, אינה מתחשבת דייה בצורך ליתן ביטוי לרגשות האישיים של משפחת החייל שנפטר. היא נותנת משקל כבד מדי לעקרון האחידות. היא אינה מאזנת בינו לבין כבוד האדם (של החייל שנפטר ומשפחתו). מתחייב שינוי, שישקף את האיזון הראוי. כמובן, איזון חדש זה ישנה את המצב הקיים. עם זאת השינוי אינו רב. כפי שציינתי, רבות מהמשפחות השכולות סטו מההוראות הקיימות, ונתנו ביטוי אישי לתחושותיהן בצידי הקבר. בכך יש משום עדות חייה כי הצורך לביטוי האישי אינו רק צורך של העותרים, אלא צורך כללי. עד כה העלימו האחראים לכך עין מהמצב שנוצר הלכה למעשה. גב' ארד מסרה לנו כי המשיב אינו מתכוון להסיר את התוספות האישיות לקברים הנערכות בניגוד לכללים. נוצר אפוא פער בין המעשה בבית-הקברות, לבין ההלכה שעל ספר החוקים. פער זה אינו רצוי. מן הראוי הוא לשנות את המבנה הנורמטיבי, באופן שייאזן כראוי בין דרישות האחידות לבין רגשות המשפחות השכולות. בכך ניתן יהא גם לגשר בין המבנה הנורמטיבי לבין מצב הדברים בפועל. 24. נטען בפנינו, כי כל שינוי סופו פריצת הסכרים באופן שהאחידות לא תישמר. אין בידי לקבל טיעון זה. גם כיום לא נשמרת האחידות, ובכל זאת ניתן לה ביטוי ניכר. השינוי המתחייב לא משאיר את הכיתוב על גבי המצבה הצבאית (או בצידה) להחלטתה החופשית של כל משפחה. כפי שראינו, המסגרת האחידה (במבנה המצבה הצבאית ועיקרי הכיתוב עליה) תישמר בעיקרה, תוך מתן יד חופשית למשפחת החייל הנפטר בגבולות ידועים וקבועים מראש. כמובן, לא ייקבעו נוסחאות קבועות מראש. כל משפחה תעצב לעצמה את אופן הביטוי הנראה לה. אך עיצוב זה ייעשה במסגרת אמות מידה ידועות וברורות. בכך תובטח האחידות, ותמנע כל פגיעה ברגשותיהן של המשפחות האחרות. יש להניח כי משפחות רבות יסתפקו במצב הקיים. על כל פנים, ניתן להבטיח כי באופן מהותי תישמר אחידות, תוך מתן ביטוי לרגשות הפרט. לשם כך יש לגבש ולנסח כללים ברורים באשר לכיתוב על המצבה, לצורת הביטוי האישי ולמקומו במצבה. | |
למותר לציין, כי הביטוי האישי אינו חייב להיות דווקא בצורת הכיתוב, והוא יוכל להתבטא בדרכים אחרות אם יוחלט על כך. כמו כן, אין חובה לקבוע כי הכיתוב יהיה על אבן המצבה. ניתן לקבוע כי הוא יהיה לצדה. בעניין זה נדרשות החלטות חדשות. אלה צריכות להתפרסם ברבים, ולהיות מובאות לידיעת ההורים השכולים. על צורך זה עמד בית-המשפט בפרשת בסט (בג"צ 556/83 הנ"ל). כל אלה יגבירו את האחידות והשוויון, וימנעו כעס מיותר וחוסר ודאות הגוררת אחריה התמרמרות ומבוכה. 25. בקשתם של העותרים הינה, כפי שראינו, בתוספת משפט למצבה. לשון המשפט הינה: "אח לג'ק, לימור ועדי". לכאורה, אין בתוספת זו כדי לפגום באחידות זו הנשמרת באופן מהותי. על פני הדברים נראה לי כי אין בה כדי לפגוע במשפחות אחרות, ששכלו את בניהן. בתשובתו של המשיב יוכל לקבוע את מספר המלים או השורות של הכיתוב האישי, וכל משפחה תהא חייבת לצמצם עצמה למסגרת זו. אין זה הכרח כי הכיתוב ייעשה על גבי "הכרית". המשיב יוכל לקבוע את המקום הראוי לכיתוב האישי. הנימוק השלישי הינו כי לקבלת העתירה תהיינה השלכות לא רק לגבי העתיד אלא גם לעבר. משפחות שבניהם קבורים ברור שכל 26. המסקנה המתבקשת מעמדתי הינה, כי החלטת הטעם לכך הינו, שאין זה ראוי להקדים מעשה למחשבה. מן הראוי הוא, כי | |
סוף דבר 27. דעתי הינה דעת מיעוט. המצב הקיים אינו מאפשר, אפוא, למשפחת החייל שנפטר לתת באופן חוקי ביטוי לרגשותיה שלה. לדעתי דבר זה אינו מניח את הדעת. מן הראוי הוא שהנוגעים בדבר - אם השופט א. גולדברג שרי הביטחון מאז קום המדינה, הונחו, בכל הנוגע למצבות כדי שתהא "צורה" אחידה למצבה, נקבע הכיתוב האחיד, הכולל את הפרטים האישיים של החייל, אשר הוא בלבד, יופיע על גבי המצבה. "הוספת כיתובים אלה או אחרים לכיתוב הסטאנדרטי שעל גבי המצבות, הנושאים בחובם מטען אמוציונאלי או ערכי-מהותי, עשויה - לפי מכאן הדברים שנאמרו בבג"צ 532/74 הנ"ל, כי "משבחרו העותרים שיקירם ייקבר כנגד גישה זו, ניתן להעמיד גישה אחרת, אף היא לגיטימית, הממקדת את עיקרון האחידות ב"צורה", במובנה הלשוני הבסיסי. עניין לנו, אם כן, בשתי תפישות סבירות, ואם תרצה לומר, בהשקפות עולם שונות, לגבי צביונו של | |
עם כל ההבנה ללבם של העותרים וליגונם, אין לומר כי החלטתו של הוחלט ברוב דעות לדחות את העתירה כפי שהודענו לצדדים. אין צו להוצאות. ניתן היום, יז' בסיון תשנ"ג (6.6.93). |