תושב ישראל, במקור מירושלים המזרחית, מתגורר זה שנים בחיפה עם אשתו, תושבת הגדה המערבית במקור, ושני ילדיהם הפעוטים. בשל חוק האזרחות והכניסה לישראל, המונע הגשת בקשה לאיחוד משפחות עבור בת זוג תושבת השטחים הכבושים אם טרם מלאו לה 25 שנים, לא יכלו בני הזוג להסדיר את מעמדה של האישה, ולכן שמה טרם מופיע בספח תעודת הזהות של האיש. מטעם זה, מאז נולדה בתם של בני הזוג בשנת 2015 סירב משרד הפנים בעיקשות לרֹשמה כתושבת ישראל, ואף סירב להכיר באבהותו של האיש, תוך שהוא מחיל שלא לצורך את הנוהל להכרה באבהות – בסתירה ל
פסיקת בג"ץ בעניין, על פיה די בהצהרת הורות. גם את הבן שנולד שנה קודם לכן סירב משרד הפנים לרשום, בהערימו קשיים על האיש בשל מעברו מירושלים לחיפה! כך גזר משרד הפנים על שני הילדים להיות חסרי מעמד בעולם ושלל מהם ומהוריהם זכויות המגיעות להם על פי חוק, לרבות קצבאות.
חרף מאמצי המוקד להגנת הפרט להסדיר את מעמדם של הפעוטות בישראל ותלי הוכחות שהוצגו לאבהות ולקיומו של תא משפחתי המשותף להורים ולילדים, התמיד משרד הפנים בסירובו העיקש. ומשכך עתר המוקד לבית המשפט המחוזי בחיפה, להורות למשרד הפנים לרשום את הילדים במרשם האוכלוסין כתושבי ישראל. ואולם, באפריל 2017, בפסק דין תמוה ובוטה,
דחה בית המשפט את העתירה, באמצו את עמדת המדינה הדווקנית, לפיה האב לא מילא אחר תנאי הסף של הנוהל להכרה באבהות. זאת ועוד. בפסק הדין נקבע, כי על האב לבצע בדיקת אבהות – בדיקה הנחשבת בדין הישראלי לבדיקה שיש לדורשה רק כאמצעי אחרון בלבד.
ביום 11.5.2017
ערער המוקד על פסק הדין לבית המשפט העליון. בערעור טען המוקד, כי בית המשפט המחוזי שגה בהותירו על כנה את החלטת משרד הפנים. המוקד חזר והבהיר, בין היתר, כי יישומו של הנוהל להכרה באבהות מנוגד במקרה זה לעיקרון טובת הילד, המהווה ערך יסוד בכל הנוגע לרישום ילדים. עוד הוסיף המוקד, כי בית המשפט המחוזי התעלם באופן בוטה מההשלכות הקשות של הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל על פלסטינים תושבי ישראל המקימים משפחה עם בן זוג תושב השטחים – שכן בגינו של חוק זה לא יכולה אֵם הילדים לקבל מעמד ולהירשם בספח תעודת הזהות של בן זוגה. בכל אלה, טען המוקד, נגרמה למערערים פגיעה קשה בזכותם לקיים חיי משפחה תקינים, זכות הנתונה לכל אדם.
בעקבות
הצעתם של שופטי בית המשפט העליון, בדיון שהתקיים ביום 12.3.2018, הסכימה המדינה לזמן את המערער לריאיון על מנת לבחון את קיומו של התא המשפחתי. לאחר שנערכו למערער שני ראיונות, ונדרשו ממנו עוד הררי מסמכים,
הגישה המדינה לבית המשפט ביום 26.12.2018 הודעה, לפיה "הוחלט כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה ירשמו הקטינים כילדיו של המערער...". משכך,
הערעור התייתר ונמחק ביום 30.12.2018.
רק בחלוף כשלושה חודשים נוספים – ובעקבות דרישות חוזרות ונשנות מטעם המוקד – רשם לבסוף משרד הפנים את הילדים במרשם האוכלוסין וניתן להם מעמד של קבע.
