זה למעלה משלוש שנים מנהל המוקד להגנת הפרט
מאבק מול משרד הפנים, במטרה לאפשר את רישומו במרשם האוכלוסין של ישראל של ילד ירושלמי, שנולד לאם תושבת ישראל. הילד, יליד שנת 2002, ננטש על ידי הוריו וגדל מינקות אצל סבתו הירושלמית, שמוּנתה על ידי בית הדין השרעי לשמש כאפוטרופסית על נכדהּ. חרף עובדה זו, דחה משרד הפנים את בקשת המוקד לרשום את הילד כתושב קבע על פי תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל. תקנה זו קובעת, כי ילד שנולד בישראל ומתגורר בה יקבל את מעמד אביו או אפוטרופסו, אלא אם כן ההורה האחר מתנגד לכך. תכלית התקנה, כפי שקבע בג"ץ, היא למנוע פער בין מעמד ההורה לזה של הילד, וכך לשמור על שלמות התא המשפחתי ועל עיקרון טובת הילד, שהם עקרונות יסוד במשפט הישראלי. למרות זאת, סירב משרד הפנים להכיר בהחלטת בית הדין השרעי, למנות את הסבתא כאפוטרופסית על הילד, בטענה כי אמו של הילד חיה ומצויה, וכי טובת הילד, כך לטענת משרד הפנים, היא להימצא עם אמו הביולוגית – היא המשמורן הטבעי שלו – ולא עם סבתו, כפי שנקבע על פי דין.
ביום 30.3.2014 ניתן לילד מעמד ארעי בישראל לשנה (אשרה מסוג א/5), בהתאם ל
החלטתה של ועדת ההשגה, אשר מתחה ביקורת על התנהלותו של משה"פ בהליך זה. הוועדה החליטה שכצעד ראשון, ובהתאם להחלטת בית הדין השרעי, שקבע כאמור כי הסבתא תשמש כאפוטרופסית על נכדהּ, על משרד הפנים להעניק לילד מעמד ארעי בישראל לתקופה של שנה, במהלכה יושלם תסקיר של משרד הרווחה; תסקיר זה יתייחס לטובת הילד ולפיו ייקבע עתידו. עוד קבעה הוועדה, כי ייגבה מאמו של הקטין תצהיר, המפרט את עמדתה בנושא. ביום 4.5.2015 הודיע משה"פ, כי מעמדו הזמני של הילד יוארך בחצי שנה, ובנוסף ביקש להשלים דו"ח סקירה בשאלת מרכז חייו של הילד בראי עיקרון טובת הילד.
בעקבות זאת, נשלח למשה"פ דו"ח מטעם משרד הרווחה אודות הילד ומשפחתו. מהדו"ח עלתה בבירור המסקנה, כי הילד "עבר טראומה קשה בעקבות נטישתו על ידי הוריו ורואה בסבתו את המוקד היציב והעיקרי בכל תחומי חייו", וכי טובת הקטין היא להישאר עם סבתו ולקבל מעמד חוקי בישראל. חרף זאת, המשיך משה"פ לעכב את מתן ההחלטה בנושא מתן מעמד של קבע לקטין – במהלך חודשים ארוכים נשלחו פניות חוזרות מטעם המוקד, בבקשה למתן מעמד קבע בישראל לילד.
בחלוף חודשים רבים קיבל הילד לבסוף, ביום 1.11.2015, מעמד של קבע.
