05.07.2010
המוקד להגנת הפרט במכתב ליועץ המשפטי לגדה המערבית: בטלו את התיקון לצו ההסתננות
ביום 13.4.2010 נכנסו לתוקפם תיקונים לצווים צבאיים המגדירים מחדש את עניין ההסתננות לגדה המערבית והשלכותיה
- צו בדבר מניעת הסתננות (תיקון מס' 2) וצו בדבר הוראות ביטחון (תיקון מס' 112). לפי התיקון החדש, "מסתנן" הוא כעת, בין היתר, כל "מי ששוהה באזור ושאין בידו היתר כדין" – ללא קשר לשאלת מעמדו בשטחים ולדרך הגעתו לשטחים. עוד קודם לכניסת הצווים לתוקף, פנה המוקד להגנת הפרט למפקד הצבאי בגדה המערבית ויחד עם תשעה ארגוני זכויות אדם ישראליים ופלסטיניים פנה לשר הביטחון, בדרישה לבטל את הצווים, או לכל הפחות לנסחם מחדש באופן ברור, על מנת לצמצם את תחולתם, כך שלא תקיף את כל האוכלוסייה המתגוררת בגדה המערבית, ועל מנת לוודא שהליכי המשמורת והגירוש יהיו כחוק.
ביום 13.5.2010 התקבלה תשובת היועמ"ש למפקד הצבאי בגדה המערבית. תגובה זו מאשרת את חששות המוקד, כי אכן לשון הצווים עמומה והשימוש בהם תלוי כולו בפרשנות הפנימית של הצבא, כשטענתו ה"מרגיעה" של הצבא היא שהפרשנות ממנה חששו ארגוני זכויות האדם אינה מתחייבת מהכתוב בצווים.
בתגובתו, מציג הצבא את פרשנותו להגדרת "מסתנן", לפיה "מי ששוהה באזור" הוא רק מי שנכנס לאזור, ולא מי שנולד בו. עם זאת, אישר הצבא כי יתר חששות הארגונים היו נכונים: לעמדתו, האוכלוסייה היחידה הפטורה מהחובה בהחזקת היתר היא ישראלים; פלסטיני שנולד ברצועה ועבר לגדה במסגרת המעבר הבטוח, צריך היה לחזור לרצועה עם סגירת המעבר. אם האיש מתגורר עדיין בגדה, עליו להחזיק בהיתר; עניינם של זרים חסרי מעמד בשטחים נפתר במסגרת מחווה בשנת 2007, על כן אין לדבר השלכה מעשית. כן מאששת תגובת הצבא את חששו של המוקד, כי ניתן לגרש פלסטינים אל מחוץ לגדה ללא כל ביקורת שיפוטית – היועמ"ש מסביר כי "מדובר בוועדה שיפוטית ולא בבית משפט". למעשה, במקום לשנות את לשון הצווים, העדיף הצבא בתגובתו להתפלמס על האפשרויות השונות לפירושם.
המוקד שלח בתגובה מכתב, על דעת כל הארגונים שפנו לשר הביטחון, בה הדגיש כי העובדה שלנוסח הצווים פרשנויות רבות, ושקיים צורך בהסברים והצהרות על כוונה כזו או אחרת לשימוש בהם, היא העדות המכרעת לפסול היסודי שבצווים. ככל שהמפקד הצבאי טוען לפרשנות שאינה מתחייבת בהכרח מלשון הצווים, מן הראוי שלשונם תתוקן. הדבר נובע מעיקרון החוקיות, לפיו על דבר חקיקה להיות ברור ושאינו משתמע לשתי פנים.
טענות המוקד בתגובה מתמקדות בארבעה היבטים של הצווים – הראשון, כאמור, מתייחס לתחולה הרחבה המשתמעת מהצווים. השני מתייחס להיעדר ביקורת שיפוטית, שמאפשר למעשה לצבא לגרש אדם מבלי לאפשר לו להשיג על ההחלטה. הפן השלישי מתייחס להטלת אחריות פלילית על מי שבעבר לא נחשב ל"מסתנן" – למשל, אנשים שנכנסו לגדה המערבית כדין – הצו החדש הפך אותם בין לילה לעבריינים שדינם שלוש שנות מאסר. הפן הרביעי מתייחס לאפשרות להחזיק אדם במשמורת עד לגירוש, תקופות ארוכות יחסית, כאמצעי לחץ לגרום לו ל"הסכים" להליך הגירוש לכל מקום בעולם.המוקד טוען כי אם אכן לא נועדו הצווים אלא לשימוש מצומצם ומוגדר – כפי שטוען היועמ"ש – מדוע מתעקש המפקד הצבאי להותיר אותם כמות שהם, כאשר על פי לשונם ניתן למעשה לבצע פעולות גירוש המוניות והפרות חמורות של הדין הבינלאומי?!
