הודעת הפרקליטות על ביטול צו הגירוש הוגשה לביהמ"ש בעקבות
צו על תנאי שניתן בבג"ץ לפני כחודש. ביהמ"ש קבע, כי נטל ההוכחה בשאלת נחיצות העברתו בכפייה של העותר לרצועת עזה, מוטל על המדינה.
השוטר הוצב בגדה המערבית מתוקף תפקידו עוד בשנת 1995 והגיע לשם מרצועת עזה, עם מספר לא מבוטל של שוטרים אחרים, באישור ובחסות ישראלית, במסגרת יישום הסכם "אוסלו". במהלך השנים התחתן האיש והקים משפחה. ביום 26.3.2009 הגיעו חיילי צה"ל לביתו של השוטר, המתגורר בבית סאחור, ועצרו אותו בגין "שהייה בלתי חוקית" בשטח סגור, קרי בגדה. בתגובה לפניית המוקד - בשם המשפחה - ללשכת היועמ"ש בגדה, נמסר כי העותר יורחק לרצועת עזה תוך ימים ספורים.
המוקד עתר בדחיפות לבג"ץ, בניסיון למנוע את העברתו בכפייה של השוטר לעזה וקיבל מביהמ"ש צו ארעי, האוסר על גירוש העותר. עם תום 96 שעות למעצרו של השוטר, הזדרזה המדינה והוציאה לעותר צו מעצר מחודש, והפעם על בסיס הצו בדבר מניעת הסתננות. המוקד הגיש
בקשה לצו הביאס קורפוס, לשחרורו של השוטר בגין החזקתו במעצר בניגוד לחוק: הצו למניעת הסתננות משנת 1972, מגדיר הסתננות ככניסה לשטחים ללא היתר. השוטר לא הסתנן לשטחים, אלא עבר מחלק אחד של השטח הכבוש לחלקו האחר, באישור ישראל ובהסכמתה.
בעתירה טען המוקד בין השאר, כי ההחלטה להרחיק את העותר לרצועת עזה היא החלטה משוללת כל בסיס חוקי, קיצונית ובלתי סבירה . כן הדגישו העותרים את חששם, כי העותר עלול לשלם בחייו על העברתו הכפויה לעזה, בה שולט כיום החמאס, בשל שירותו כשוטר ברשות הפלסטינית.
ביום 22.6.2009, יומיים לפני הדיון שהיה אמור להתקיים בעתירה, הודיעה הפרקליטות בצעד מפתיע כי החליטה להשהות את מימוש הגירוש, וכי בכוונתה להגיש נגד העותר
כתב אישום, בו טענה כי השוטר הוא חבר, לכאורה, ב"התאחדות לא חוקית" וביצע לכאורה שירות עבור אותה התאחדות. כאשר קיבל המוקד לידיו את החומרים עליהם התבססה המדינה בכתב האישום הסתבר, כי מדובר באמירות לא מבוססות של אדם שהיה מסוכסך עם השוטר. כמו כן טענה המדינה, כי השוטר הפר, לכאורה, את הצו בדבר שטחים סגורים, ובכך העבירה את ההכרעה בעניין זה מבג"ץ לפתחו של בית המשפט הצבאי.
בנסיבות אלה, הודיעה המדינה לבית המשפט כי תבטל את צו הגירוש, וכי תשקול שוב את עניין הגירוש רק עם סיומם של כלל ההליכים הפליליים בעניינו של העותר.
לאחר שבית המשפט הצבאי
קיבל את בקשת התביעה הצבאית למעצר עד תום ההליכים, תוך עיוות גירסת הנאשם והתעלמות בוטה מהבעייתיות של מקור העדויות עליהן התבסס כתב האישום, הגיש המוקד ערר על ההחלטה לבית המשפט הצבאי לערעורים. ביהמ"ש הצבאי לערעורים קיבל את הערר וקבע כי יש לשחרר את השוטר ממעצר - בכפוף לתשלום ערבות בסך 30,000 ₪ - בין השאר משום שהמעשים המיוחסים לו לכאורה אירעו לפני זמן רב, והוא שוהה בגדה למעלה מעשור שנים מבלי שנעשה ניסיון כלשהו לגרשו לעזה. מסיבות אלה לא ראה ביהמ"ש מניעה לשחררו בערבות עד לקבלת החלטה בעניינו.
המשפחה גייסה במאמצים מרובים את הסכום הגבוה שנקבע לערבות, ברם, באותו יום ממש בו הופקד הסכום הנדרש והעותר עמד להשתחרר ממעצר, הזדרזה המדינה, ובניגוד גמור להצהרתה בפני בית המשפט, כי עניין הגירוש יישקל מחדש רק עם תום ההליכים הפליליים, הוציאה צו גירוש נוסף כנגד השוטר.
בעקבות הוצאת צו הגירוש המחודש, שב המוקד ודרש מביהמ"ש לקיים דיון דחוף בעניין, דיון אשר בעקבותיו הוצא כאמור צו על תנאי, המורה למדינה לנמק מדוע יורחק לעזה שוטר שחי בגדה מזה שנים רבות. ביום 19.1.2010 הודיעה המדינה כי החליטה לבטל את צו הגירוש נגד השוטר ולשחררו לביתו בגדה. בנוסף, הודיעה המדינה לביהמ"ש, כי למרות ההחלטה לבטל את צו הגירוש ולשחרר את העותר - שיושב במעצר כעשרה חודשים - יימשך ההליך הפלילי כנגדו וכי אינה חוזרת בה מעמדתה העקרונית, לפיה קיימת סמכות לגרש את העותר לעזה, וכי יתכן שבעתיד יוצא צו גירוש נוסף, אולם זאת רק אם יחול שינוי ממשי בנסיבות.
התנהלות המדינה והצבא בכל ההליכים נגד השוטר, מאז יום מעצרו לפני כעשרה חודשים ועד למתן ההודעה על שחרורו, מעוררים תהיות רבות ונדמה כי המדינה ניסתה להחזיקו במעצר בכל האמצעים, מסיבה שאינה ברורה. הדיון בטענות שהעלה המוקד כנגד צו הגירוש וההאשמות בדבר הסתננות נבחנו בבג"ץ רק במועד מאוחר מאוד, כאשר העותר ישב במעצר חודשים רבים, ורק לאחר שהמדינה הוציאה כנגדו צו גירוש מחודש. זאת משום שהמדינה מיהרה להגיש כתב אישום פלילי באותן עילות ממש בהן ביקשה רגע קודם לכן לגרשו, ומשהבינה כי העותר עומד להשתחרר בערבות, הזדרזה וחידשה את צו הגירוש.
לצפייה בהודעת המדינה מיום 19.1.2010 לצפייה בצו על תנאי מיום 15.12.2009 
