ביום 21.8.2006 הגיש המוקד להגנת הפרט לבג"ץ עתירה לצו הביאס קורפוס בעניינם של עצורים שנחטפו על ידי ישראל במהלך הלחימה בלבנון באוגוסט 2006. העותרים ביקשו לדעת מהי העילה החוקית למעצרם ולהחזקתם בישראל. מהזכות הבסיסית של העצורים לקבל מידע זה, נובע מימושן של זכויות אחרות שלהם – לייצוג משפטי, להתערבות בעניין תנאי מעצרם, לדרישה לשחרורם ולמידע בדבר ההליך המשפטי בו יש לנקוט. הזכות היא גם זכותן של משפחותה עצורים לדעת מה עלה בגורל בניהן והיכן הוחזקו בכל שלב ומדוע.
העותרים נחקרו במשך שעות ארוכות במתקן בלתי ידוע, ועולה החשש כי מדובר במתקן 1391. אחר כך הועברו לכלא גלבוע. לשאלה האם הם פעילים צבאיים או פוליטיים, השיבו כל העותרים במהלך חקירתם בשלילה מוחלטת. העותרים, מלבד אחד, הם בני משפחה אחת. נראה כי עילת המעצר היתה שמו של העותר 1, שהעלה את החשד כי הוא קרוב משפחתו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. יצוין, כי אין קשר משפחתי בין השניים. העתירה העלתה את החשש כי מטרת החזקתם של החטופים בישראל היתה לשמש כקלפי מיקוח בעיסקת חילופי שבויים עתידית. יצוין כי בעניין זה, קבע בג"ץ זה מכבר כי מדינה דמוקרטית המחויבת גם לעקרונות המשפט הבינלאומי, אינה יכולה להסכים למצב שבו התכלית הברורה של החזקת אנשים במעצר היא להפכם ל"בני ערובה".ביום 22.8.2006 הודיעה המדינה כיהעותרים הועברו ביום 21.8.2006 ללבנון. זאת, לטענתה, עוד בטרם הומצאה העתירה לפרקליטות המדינה. אשר על כן, ביקשה המדינה לדחות את העתירה על הסף.