שופטי בג"צ הורו למדינה – נמקו הרחקתו של תושב ג'נין לעזה ללא צו וללא ערובות למזעור הפגיעה בזכויותיו
המדינה טענה שתושבים פלסטינים המתגוררים דרך קבע בגדה, כשמענם הרשום הוא עזה, הם "שוהים בלתי חוקיים" שניתן לגרשם לעזה.
ביום 28.9.2005 דן בג"ץ בעתירת המוקד להגנת הפרט בשמו של פלסטיני תושב ג'נין, אשר גורש לרצועת עזה בעילה שמענו הרשום הוא עזה, ולכן הוא "שוהה בלתי חוקי בגדה המערבית".
העותר הוא בחור בן 20. הוא הגיע עם משפחתו לשטחים כשהיה בן תשע, וקיבל מעמד של תושב השטחים. המשפחה התגוררה בעזה במשך כשנה וחצי ובתחילת 1996 שינתה את מקום מגוריה לג'נין, בעקבות עבודתו של אב המשפחה.
שינוי מקום המגורים נעשה בהיתר תנועה שניתן על ידי הצבא, כחלק מהסדרי המעבר הבטוח. עם זאת, סירב הצבא לעדכן את המען הרשום של משפחת העותר.
ביוני 2004 נעצר העותר בצו מעצר מינהלי על ידי המפקד הצבאי בגדה המערבית, ובצו המעצר נרשם מענו של העותר "ג'נין". בפברואר 2005 החליט המפקד הצבאי לשחרר את העותר במסגרת המחוות של הממשלה לראש הרשות הפלסטינית. עם זאת, החליט המפקד הצבאי בגדה המערבית לשחרר את העותר ברצועת עזה, תוך ניצול העובדה שמענו הרשום בעזה, וגזר עליו גלות ממקום מגוריו, מביתו וממשפחתו בג'נין.
גירוש העותר לעזה, והשימוש בביטוי "שוהה בלתי חוקי" לגבי פלסטינים המתגוררים בגדה המערבית, ומענם הרשום עזה, משקפים את הניסיון של ישראל לפצל את האוכלוסייה הפלסטינית ליחידות מנותקות זו מזו.
בפרשת עג'ורי, שנדונה בפני הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון, ביקשה ישראל לגרש לעזה בני משפחות של מבצעי פיגועים. אז, לא היססה ישראל לטעון את הטענה ההפוכה, לפיה עזה והגדה הן יחידה טריטוריאלית אחת ולכן מדובר ב"תיחום מקום מגורים" בתוך אותו אזור, ולא בגירוש.
עם שחרורו של העותר בעזה פנה המוקד לרשויות להחזיר את העותר לביתו ומשהבקשה לא נענתה הוגשה ביום 10.4.2005 העתירה, בג"צ 3519/05. בתגובה לעתירה מסרה המדינה כי לעותר אין זכות לגור בגדה המערבית ללא היתר מהצבא, ולכן מותר היה לגרשו לעזה, גם ללא צו. כמו כן הוסיפה המדינה כי יש טעמים ביטחוניים נגד החזרת העותר לגדה המערבית.
בתגובה שהוגשה לבג"צ ובדיון שנערך ביום 28.9.2005, בפני השופטים ביניש, פרוקצ'יה וג'ובראן, טענו עורכי הדין של המוקד, גיל גן-מור ויוסי וולפסון, כי הרחקתו של העותר נעשתה בחוסר סמכות ותוך עקיפת הערובות שמוקנות לעותר כדין על ידי הוצאת צו תיחום מגורים, ערובות עליהן עמד בית המשפט בהרכב מורחב ב
פרשת עג'ורי (בג"צ 7015/02). עורכי הדין של המוקד טענו כי רק לאחרונה קבע בית המשפט בהרכב מורחב כי העברה כפויה של אדם מביתו עולה כדי פגיעה בכבוד האדם, במסגרת בג"צ 1661/05 בעניין חוקתיות חוק פינוי פיצוי.
עוד נטען כי תושבי שטחים אינם צריכים אישור להתגורר בשטחים ולשנות את מקום מגוריהם, גם בין עזה לגדה, אשר הם שטח טריטוריאלי אחד, שבו חופש תנועה וחופש לשנות את מקום המגורים (אלא אם הדבר נמנע בצו תיחום מגורים).
במהלך הדיון פנתה השופטת פרוקצ'יה למדינה ושאלה מדוע לא הוצא צו תיחום מגורים, על הערובות הקבועות לצדו, אם הזיקות של העותר לגדה המערבית ואם הוא מתגורר שם בפועל.
כמו כן טענו השופטים, כי הסוגיה של הצורך להצטייד בהיתר על מנת להתגורר בגדה המערבית מעלה שאלות סבוכות הדורשות עיון מעמיק יותר.
השופטים החליטו להוציא צו על תנאי ולחייב את המדינה לנמק תוך 60 ימים את הצעד בה נקטה וכמו כן, להסביר את ההשלכות של עזיבת רצועת עזה על הפרשה.
לצפייה בעתירה
לתגובת המדינה
לתשובת העותרים
לכתבתה של עמירה הס, "הארץ", מיום 7.10.2005 
